ההליך שלי- רשומון

זוהי הדרך שעברתי מרגע ההחלטה לעבור את הניתוח לכריתת ושחזור השדיים ועד כשנה אחריו
*** זהירות! תוכן גראפי! ***

 

1. עשיתי MRI שד, כפי שאני עושה מידי שנה, בהיותי במעקב לבנות בסיכון גבוה. לשמחתי, לא נמצא כל ממצא חשוד.

2. קבעתי תור לרופאת המשפחה, והודעתי לה שהחלטתי לעבור את הניתוח. הופניתי למחלקה לבריאות השד בבי"ח איכילוב  (נדרש טופס 17)

3. קבעתי תור למרפאת השד בבי"ח איכילוב, לכירורגית שד. פגשתי ברופאה המקסימה, ד"ר תהילה מנס. הראיתי לה את תוצאות הבדיקה הגנטית, סיפרתי לה את הסיפור המשפחתי ואמרתי לה שאני רוצה לעבור ניתוח מניעתי לכריתת השדיים. רעדתי מפחד כשאמרתי את זה! הרופאה הסבירה לי על הניתוח ויעצה לי לעבור ליווי פסיכולוגי עד לניתוח. משם- הפנתה אותי לפלסטיקאי (נדרש טופס 17)

4. למחלקת השד יש שירות פסיכולוגי וניתן לקבל מפגש שבועי עם פסיכולוגית המחלקה, מיכל נורטוב, במשך 3 חודשים. אין צורך בטופס 17. אני מאוד שמחה שעשיתי את זה ומרגישה שזה עזר לי לעבור את ההליך בשלום.

5. קבעתי תור לפלסטיקאי. פגשתי את ד"ר אודי ארד, המקסים. לשמחתי, היה לי חזה קטן. במקרה כזה, החתך בניתוח הכריתה יהיה בקפל של השדיים, וכל מעטפת השד, כולל עור ופטמות, תישמר. השחזור ייעשה מחתך זה והתוצאה הסופית אמורה להראות כמו בניתוח להגדלת חזה. משם- הפלסטיקאי הפנה אותי חזרה לכירורגית השד. (נדרש טופס 17)

6. קבעתי שוב תור לכירורגית השד, ד"ר מנס. הפעם הייתי רגועה יותר, וחתמתי על טופס הסכמה לניתוח הכריתה. משם- הפנתה אותי חזרה לפלסטיקאי. (נדרש טופס 17)

7. קבעתי תור שוב לפלסטיקאי והפעם פגשתי בד"ר יואב ברנע, מנהל מחלקת שחזורי השד באיכילוב. שמחתי לראותו כי מספר חודשים קודם לכן, באירוע של "עמותת ברכה", פגשתי בחורה שעברה אצלו ניתוח דומה והיו לה ציצים מושלמים! הוא צילם את הציצים שלי מכל הכיוונים, הסביר לי יותר בפירוט על הניתוח והחתים אותי על טופס הסכמה לניתוח הפלסטי. הניתוח המתוכנן הינו ניתוח משולב: בתחילה מגיעה כירורגית השד, ד"ר מנס, מבצעת את הכריתה דרך קפל השד ולמעשה, מבצעת "ריקון" של השד. מייד לאחר מכן, מגיע הפלסטיקאי, ד"ר ברנע, שייבצע את השחזור: יכניס תותבי סיליקון לתוך השד המרוקן שלי, ויסגור. ניתוח משולב: כירורגי וקוסמטי תחת הרדמה אחת.

8. קיבלתי תור לניתוח.

9. קבעתי תור לרופאת המשפחה וקיבלתי 2 טפסי 17: לניתוח ולטרום ניתוח.

10. נשלחתי לבצע את הבדיקות הבאות: בדיקת דם, שיקוף ריאות ואקו לב. (צריך הפנייה מרופאת המשפחה).

11. נתבקשתי לרכוש חזיית ספורט מיוחדת, עם סגירה מקדימה

12. נתבקשתי גם לרכוש תחתונים חד פעמיים לניתוח וכדורי "טראומיל"- כדורים הומאופטיים שאמורים למנוע שטפי דם.

13. כשבועיים לפני הניתוח המיוחל, הוזמנתי ל"טרום ניתוח" באיכילוב. עברתי מעיין "שרשרת חיול", בה מסרתי את תוצאות הבדיקות שעשיתי ובנוסף, מדדו אותי, שקלו אותי ועברו על התיק הרפואי שלי. זה ארך כחצי יום.

14. דחו לי את הניתוח ביומיים! 

15. יומיים לפני הניתוח, הוזמנתי למחלקה הפלסטית. ד"ר ברנע וד"ר ארד צילמו אותי שוב והחתימו אותי על טופס הסכמה לשימוש ב"סרגימנד" בניתוח שלי. מה זה "SERGIMEND"? זה כמו "אלודרם", רק מתוצרת אחרת, עם רכיבים קצת שונים (אלודרם מורכב מתאי גזע עובריים וסרגימנט- מתאי גזע של שור). בגדול, זוהי רשת ביולוגית ששמים בניתוחי שחזור שד, בשביל "לערסל" את השתל.

16. יום לפני הניתוח- עשיתי סידורים והכנתי תיק לאשפוז. מה לקחת לאשפוז? קראו כאן!

17. ערב לפני הניתוח: נדרשתי להיות בצום החל משעות הלילה. הלכתי לבר שכונתי עם חברים, אכלתי משהו קטן ושתיתי בירה. לא באמת היה לי תאבון והרגשתי קצת כמו "הסעודה האחרונה".

18. בוקר הניתוח: קמתי ב 5 בבוקר. הלכתי לשירותים 4 פעמים. "לעשות בתחתונים מפחד"- זה בדיוק זה. התקלחתי ואספתי שיערי בצמה לא חזקה מידי.

19. הגעתי לבית החולים מלווה בחבר ובאימי. ממליצה לכן לבוא עם מישהו!

20. שמתי את התיק במחלקה הפלסטית וירדתי מטה, לחדרי הניתוח.

הערה: בשנה האחרונה שינו את נוהל האשפוז לניתוח, ומתאשפזים כבר יום לפני הניתוח.

 21. הפלסטיקאי, ד"ר ברנע, הגיע, ביקש ממני להתפשט וצייר לי סימונים על הגוף.

22. עשיתי "סלפי פרידה" לציצים המסומנים. היו שלום. נעמתם לי מאוד אבל אני רוצה לחיות!

23. נתנו לי ערדליים מנייר לשים על הרגליים וכובע מנייר, לשם איסוף השיער. שמתי את תחתוני הנייר ואת החלוק עם הפתח מאחור.

24. הובלתי לחדר הסמוך, "חדר הטרום ניתוח", בו מיטות סדורות עם אנשים לפני ניתוחים שונים.

25. בא אח, שבדק לי לחץ דם וכלמיני כאילה.

26. הגיעה רופאה מרדימה, ששוחחה איתי ומילתה טופס.

27. הגיע כירורג צעיר, ששימש כאסיסטנט של ד"ר מנס. הוא היה חייכן ונעים. ביקשתי ממנו שישמור עלי ושידאג שיעשו לי את הניתוח הזה ולא ניתוח אחר (כלמיני כתבות בעיתונים על מישהו שנכנס לניתוח א' ויצא עם ניתוח ב', השפיעו עלי...).

28. הגיע סניטר, וגלגל  אותי לחדר הניתוח. נפרדתי מאימי וחברי לשלום. וואו! הגיע הרגע!

29. הגעתי לחדר הניתוח. היה לי קר. התחלתי לרעוד. מפחד ומקור. היו שם אח, הרופאה המרדימה והכירורג הצעיר. אמרו שהרופאים שלי, ד"ר מנס וד"ר ברנע, בדרך.

30. הזיזו אותי למיטת הניתוח.

31. המרדימה שאלה אותי אם עשיתי פיפי. אמרתי לה שכמה פעמים אבל שאני כל הזמן מרגישה שאני צריכה עוד...

32. חיברו אותי לכלמיני מכשירים ודחפו לי מחט ליד. המרדימה אמרה: "תזמיני חלומות טובים". ועוד הספקתי לשמוע: "תכניסו לה קטטר".

33. בום. לא זוכרת כלום.

34. התעוררתי. הראש היה מעורפל. אני אחרי ??!

35. הייתי חייבת להציץ!

36. ראיתי עור, שתי נקודות כהות וציורים על הגוף. אני גם בלי חזייה (אמרו לי שאתעורר עם חזיית הלחץ). רגע... איפה הציצים שלי???!

37. מייד אימי קפצה מעלי ואמרה: "אל תדאגי, שמו לך מותחנים. עוד כמה חודשים יהיו לך ציצים!"

38. מסתבר שבעת השחזור, נתקלו הרופאים בבעיה: הייתי רזה עם עור מאוד דק ומעטפת שד קטנה. הרופאים פחדו שהשתל הקטן ביותר- ייקרע לי את העור ולכן שינו את מהלך הניתוח ובמקום שתלים קבועים- הכניסו לי "מותחנים": שתלים מתנפחים, זמניים, שממלאים אותם לאורך מספר חודשים, בהדרגה, ע"י הזרקת מי מלח. בתום  המילוי יש לעבור ניתוח נוסף: הוצאת המותחנים והחלפתם בשתלים קבועים. (ראו ציור להמחשה: ממותחן לשתל קבוע). גם לאנג'לינה עשו באותה השיטה ושמו מותחנים!

39. פייר, זה לא עניין אותי. הרגשתי מאושרת ועייפה. חזרתי לישון.

40. מתישהו התעוררתי חלקית וראיתי את ד"ר מנס החייכנית, שאמרה שהניתוח עבר בשלום.

41. ישנתי והתעוררתי לסירוגין.

42. הייתי מחוברת לעירוי נוזלים ולמורפין. אמרו לי שאם ארגיש כאבים או ארצה לישון- אלחץ על כפתור.

43. אסור לקום מהמיטה. באה אחות וביקשה ממני לעשות פיפי בסיר. לא יצא לי! דחפו לי קטטר.

44. בבוקר שלאחר הניתוח, באו הרופאים לביקורת. אמרו שנראה טוב. חשוב לראות שהעור והפטמות לא מפתחים נמק. בניתוח כריתה עם שחזור משמר פטמות, סיבוך אפשרי הוא נמק של הפטמות (כי לא מגיע אליהן מספיק דם).

45. האחות עזרה לי לעבור לכיסא. אח"כ הלכתי לחדר המקלחת ונתתי מבט בגופי החדש: היה לי חזה כמו של ילדה בת 12. (בכל זאת, מולאו במותחנים 50 CC מי מלח). החתכים היו מכוסים בפלסטרים ומתחת לבית השחי, מכל צד, יצאו 2 נקזים. 4 נקזים סה"כ.

46. גל של אושר הציף אותי! עשיתי את זה! היו לי המון רגעים מאושרים בחיי וזה היה אחד מהם. הקלה!

אוכל של בית חולים- היה לי טעים!

 

47. האשפוז היה במחלקת כירורגיה פלסטית באיכילוב. כל אנשי הצוות- מקצועיים, מסורים ונעימים. הרגשתי בידיים טובות. החדרים חדשים, נקיים ומרווחים והאוכל טעים. (מדברים תמיד על כמה שמערכת הבריאות "גרועה" בישראל, אבל הרגשתי כאן, כמה שהיא טובה!).

48. מבחינת כאבים- השילוב של האושר עם המורפין- דיי מחקו לי מהראש זיכרון של כאבים. היה קושי לקום מהמיטה. הרי שרירי הפקטורליס הורמו ונחתתכו, בשביל לשים שם שתל. בכלל, פעולות פשוטות כמו לפתוח פקק של בקבוק- היו קשות. אז ביקשתי עזרה.

49. ביום ה-6 לאחר הניתוח, הוציאו לי 2 נקזים ונותרתי עם 2.

50. שוחררתי הביתה לאחר כ-10 ימים עם 2 נקזים ועם מרשם לאנטיביוטיקה. יש בנות שמשתחררות מהר יותר. תלוי במצב בנקזים. יש לקחת אנטיביוטיקה עד למספר ימים לאחר הוצאת הנקזים.

51. קיבלתי שבועיים מחלה, הודרכתי איך לטפל בנקזים: חיטוי, מעקב כמות וריקונם. לא מסובך! נתבקשתי לנוח , להמנע מהרמת משאות כבדים ומעבודות פיזיות שונות.  

52. 17 ימים לאחר הניתוח הוזמנתי למרפאת כירורגיה פלסטית, שם הורידו לי את 2 הנקזים שנותרו וניפחו לי את המותחנים ב 40 CC. עכשיו כבר נראה שיש לי קצת ציצים. 90 CC.

53. שבועיים לאחר מכן, ניפחו לי את הציצים ב- 50 CC. עכשיו כבר יש לי 140CC.

54. 3 שבועות לאחר מכן ניפחו לי ב- 60 CC!  עכשיו אני כבר עם 200CC.

55. כחודש לאחר מכן ניפחו לי בעוד 60 CC. עכשיו אני עם 260 CC. וזהו. לנוח מספר חודשים.

56. במהלך שלושת החודשים עם המותחנים מנופחים, ניסיתי לחזור בהדרגה לשגרה, כולל עבודה פיזית, ספורט וטיולים.

שתלי סיליקון אנטומיים "מנטור"

 

57. כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן, התבצע הניתוח השני. (גם עבור הניתוח הזה נתבקשתי להביא 2 טפסי 17 וביצעתי שוב את אותן הבדיקות לטרום ניתוח)

58. הפעם- כבר פחות התרגשתי! הניתוח הראשון ארך כ 3.5 שעות ואילו ניתוח זה ייארך כשעה וחצי, ורק ע"י פלסטיקאי.

59. הפעם גם אושפזתי יום לפני הניתוח. ביום זה ד"ר ברנע סימן אותי.

60. בבוקר הניתוח התקלחתי בזהירות, כדי שסימוני הגוף לא יימחקו, הגיע סניטר והוריד אותי לחדר הניתוח.

61. נרדמתי והתעוררתי עם ציצים מליאים ועגולים. המותחנים הוצאו ובמקומם הוכנסו שתלי "מנטור" אנטומיים (בצורת טיפה).

תכל'ס- לא צריך חזיה!

62. היו לי שני נקזים.  (בניתוח הקודם היו ארבעה).

63. שוב אשפוז נעים ושחרור.

64. מנוחה.

65. הורדת נקזים אחרי שבועיים. וביקורת אחרי חודש, ועוד אחת אחרי חצי שנה. מרגע זה ואילך- יש לבוא לביקורת אחת לשנה

66. וזהו. יש לי "FOOBS". המילה של "בנות המועדון" ל Fake Boobs . ואני הכי גאה בהם בעולם!